אוצר מדרשים
נ״ה) בשביל שנתן אברהם אבינו לאבימלך שבע כבשות, שנאמר וַיַּצֵּב אַבְרָהָם אֶת שֶׁבַע כִּבְשֹׂת הַצֹּאן לְבַדְּהֶן (בראשית כ"א כ"ח), הרגו פלשתים מבניו שבעה צדיקים, ואלו הן: שאול, ושלשת בניו, וחפני ופנחס בני עלי, ושמשון. דבר אחר - לכך הציב שבע כבשות הצאן לבדהן, מפני שארון הברית היה אצלם שבעה חדשים (ש״א ו׳). דבר אחר - מפני שעתידין להחריב שבעה היכלות, ואלו הן: אהל מועד, וגלגל, ונוב, ושילה, וגבעון, ובית עולמים שנים.
פסיקתא דרב כהנא
[ט] כי קרוב הוא (שמות יג:יז). קרובה היא פורענות של פרעה הרשע שיפרע הק' מהם. ד"א כי קרוב הוא, קרובה היא פורענותן של מצריים שיפרע הקב"ה מהם. ד"א כי קרוב הוא, קרוב הוא החסד שעשו הכנעניים עם אבינו יעקב, הד' ה' דכת' וירא יושב הארץ הכנעני את האבל (בראשית נ:יא). ר' לעזר אמ' על ידי שהיתירו אזוריהם, ור' שמע' בן לקיש אמ' על ידי שהיתירו קשרי כתפותיהם, ורבנין אמרין על שזקפו קומתן, ר' יודן אמ' על ידי שהראו באצבע. והרי הדברים קל וחו' ומה אם הכנענים שלא עשו חסד לא בידיהם ולא ברגליהם אלא על ידי שהראו באצבע ניצולו מן הפורענות, אחינו ישר' שהן עושין חסד עם גדוליהם ועם קטניהם ועם חכמיהם לא כל שכן. ד"א כי קרוב הוא, קרובה היא השבועה שהשביע אבימלך את אבינו אברהם, הד"ה דכת' ועתה השבעה לי באלהים הנה אם תשקר לי ולניני ולנכדי וג' (שם כא:כג). עד כמה דורות השביעו, עד שלשה דורות השביעו, אם תשק' לי ולניני ולנכדי, לי ולברי ולבר ברי. ויצב אברהם את שבע כבשות הצאן לבדהן (שם שם כח), ר' יהושע' דסכנין בשם ר' לוי אמ' לו הקב"ה אתה נתתה להם שבע כבשות, חייך שארון הברית עושה אצלן שבעה חדשים, הד"ה דכת' ויתן לשבי עזו וג' (תהלים עח:סא). ויתן לשבי עזו, זה ארון הברית, ויהי ארון י"י בשדה פלשתים שבעה חדשים (שמואל א' ו:א). ותפארתו ביד צר (תהלים שם), אילו בגדי כהונה גדולה, ועשית בגדי קודש לאהרן אחיך לכבוד ולתפארת (שמות כח:ב). ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי, א' לו הקב"ה אתה נתתה להם שבע כבשות, חייך שהן עתידין להרוג מבניך שבעה צדיקים, ואילו הן, שאול ושלשת בניו ועלי וחפני ופנחס. ואית דאמרין שמשון ולא עלי. ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי, אמ' לו הקב"ה אתה נתתה להם שבע כבשות חייך שהן עתידין להחריב מבניך שבעה עולמות, ואילו הן אהל מועד וגלגל ושילה ונוב וגבעון ובית העולמים שנים.
סדר עולם רבה
עלי פרנס את ישראל ארבעים שנה, ויום שמת בו עלי, ויטש משכן שלו וגו', וימאס באהל יוסף וגו' (תהילים ע״ח:ס״ז), ויתן לשבי עזו (שם עח סא), ויהי ארון ה' בשדה פלשתים שבעה חדשים, ויקראו פלשתים וגו' (שמואל א ו׳:א׳-ב׳), ויבאו אנשי קרית יערים וגו', ויהי מיום שבת הארון וגו', צא מהן ז' שנים שמלך דוד בחברון על יהודה, נשתיירו שם י"ג שנה, צא מהן אחד עשר לשמואל בעצמו וב' לשמואל ושאול, ויהי מיום שבת הארון וגו' (שם ז ב), בתחלת אלו העשרים שנה הביאו את אהל מועד לנב, ואף על פי שהיה ארון ה' בקרית יערים, בנב היו מקריבין כל י"ג שנה וז' שנים בגבעון, בסוף עשרים העלה דוד את ארון ה' מקרית יערים אל בית עבד אדום הגתי, וישב ארון ה' בית עבד אדם הגתי שלשה חדשים וגו' (שמואל ב ו יא), הא למדנו שלא נתברך עבד אדום אלא בעבור ארון האלהים, בן שנה שאול במלכו וגו' (שמואל א יג א), שמואל אמר לשאול בשעה שמשחו וירדת לפני הגלגל וגו' (שם י ח), ירד שנה ראשונה והכה נחש העמוני, ומשחוהו ישראל, שניה ירד, ולא שמר הבטחתו, ויאמר שמואל אל שאול נסכלת (כי) לא (שמעת) [שמרת] וגו' (שם יג יג), ואותו הפרק נמשח דוד, שנאמר ויאמר ה' אל שמואל עד מתי וגו' (שם טז א), ואחר כך ויקח שמואל את קרן השמן וגו' (שם טז יג), והוא היה בן כ"ט שנים, ויהי שאול עוין את דוד (שם יח ט), ואומר ורוח ה' סרה מעם שאול (שם טז יד), בו בפרק חרבה נב, ובאו להם לגבעון. כל ימיו של שמואל הרואה אינן אלא נ"ב, ועוד שנאמר ועלי הכהן ישב על הכסא וגו', והיא מרת נפש וגו' (שם א), באותו הפרק נתמנה להיות שופט, ואומר והוא שפט את ישראל ארבעים שנה (שם ד יח), נשתיירו י"ג שנה, צא מהן שנה אחת לעיבורו, ואחת עשרה שנה לשמואל, ושנה אחת לשאול, הרי נ"ב שנה, שמואל מת לפני מיתתו של שאול כארבעה חדשים, שנאמר ויהי מספר הימים אשר ישב דוד בשדה פלשתים ימים וארבעה חדשים (שם כז ז), ויהי אחרי כן וישאל דוד בה' לאמר וגו', בן ארבעים שנה איש בשת [בן שאול] במלכו וגו' ושתים שנים מלך (בירושלם) וגו' (שמואל ב ב׳:י׳), נמצאת מלכות ישראל בטלה חמש שנים [ומחצה], ויבאו כל זקני ישראל אל המלך חברונה (שם ה ג), אותו הפרק נמשח עוד דוד, בן שלשים שנה דוד במלכו (וארבעים) [ארבעים] שנה מלך (שם ה ד):